בעיתון "הארץ" במדור "תרבות וספרות", פורסמה כתבה של עוזי צור, תוכנה של הכתבה מובא בהמשך:
"שלשה ימים בערה האש במפעל הרהיטים של קיבוץ צורעה" - כך מתחיל תיאור תהליך הצילום של דני ורטה, שנמשך בשלושת הימים שלאחר השריפה במקום. ורטה אילתר חצובות בשלושה גבהים שונים, וצילומו באור הזריחה הפך את אזור האסון לחזיון מרהיב של יופי לא צפוי. פתאום נגלות שריטות, גריעות, גוונים מפתיעים של אדום וסגול. ורטה, אחד הקולנוענים הישראלים הבכירים, מצליח גם בצילומים המופשטים לכאורה, בפריימים הבודדים, לספר סיפור שבין התיעודי לאגדי - ציורים ממערות האדם הקדמון ועד לפרסקים על וילות רומיות בפומפיי. שברים של עולם הפותחים פתח לאפשרויות חדשות. ורטה פיתח כמה צילומים בגודל אנושי, הנמנע מהאדרת יתר. האם נעשה בצילומים הללו תהליך מספק של עיכול יד המקרה והגלוי לעין אל פנים האמנות? קשה להחליט, אך משהו בסך הכל מצליח להמיר עצמו למשהו אחר.
