יום רביעי, 5 בדצמבר 2012
אמיר נוה - בדיקת נוכחות - יאיר שולביץ על התערוכה
יום שבת, 17 בנובמבר 2012
יום ראשון, 23 בספטמבר 2012
יום שלישי, 14 באוגוסט 2012
יום שני, 18 ביוני 2012
הנרי שלזניאק - "זמן חלום"
- " ובכל זאת, אני חושב על עושר חושניותך שהיתה ניקיון" יאיר הורביץ, ניקיון, מתוך יחסים ודאגה: שירים (תלאביב: הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה, 1986)
- " ואם התם הזה כגשם, הוא כה צבעוני, גם שכר יש", יאיר הורביץ, אנחנו בגילנו, מתוך יחסים ודאגה: שירים (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, ספרי קריאה, 1986)
יום שני, 11 ביוני 2012
פתיחת תערוכתו של הנרי שלזניאק - "זמן חלום"
יום שני, 16 באפריל 2012
שולי בר נבון "עבודות חדשות"
יום שבת, 14 באפריל 2012
פתיחת תערוכתה של שולי בר נבון "עבודות חדשות"
יום שלישי, 13 במרץ 2012
מנוחין - "רחיפה בגובה נמוך" - על התערוכה

מנוחין למד אמנות וארכיטקטורה בפאריס, והציג תערוכות יחיד בארץ ובחו"ל, וביניהן מספר תערוכות יחיד בגלריה גבעון בשנות ה-70 וה-80.
הבחירה במצע הציור בעבודותיו של מנוחין (בתערוכה זו פי.וי.סי מוקצף ואריגים של כלי מיטה) אינה מקרית והיא מהווה חלק אינטגרלי וחשוב בציור עצמו. ניתן להתייחס למצע הציור כאל רדי-מייד, הנושא איתו מטען קודם ומהווה מניע משמעותי להתחלת היצירה.
מרקמי צבע בעלי גוון פסטלי ומעודן יוצרים שדות מופשטים ואווריריים. לעיתים ניתן לזהות אי אילו דימויים מובלעים, אולי מעוף של ציפור או מחול, אך הרצון לערפל ולטשטש חזק יותר מהמוחשי.
מנוחין קשור לתרבות הציור הצרפתי ומושפע ממנה: בציוריו ניכרת זיקה עמוקה גם לציור זן, אך בתוך אלה הוא יצר ציור בעל כתב יד אישי וייחודי.
למרות שמנוחין נוהג לעבוד על סדרות של ציורים (גישה אנליטית, לכאורה), ניתן לחוש שעשייתן אינטואיטיבית, וההתרגשות של אותו רגע מיוחד נוכחת בהן.
הצבעוניות הלירית יחד עם האווירה הזנית יכולות להטעות את הצופה, לכוונו למעין שלווה פסטורלית ולהמעיט ברבדים אחרים - רבדים הנגלים במבט שני, עומדים מנגד, והיוצרים את המתח המעניין שנוצר בעבודות.
פעולת הציור אינטנסיבית, הרישום חושני ואקספרסיבי עם הבלחות של צבעוניות עזה ושכבתית. התנועה קצבית ומוסיקלית, הנדמית לריקוד הנע בין עדינות ורכות לסערה.
מנוחין ממשיך ומעמיק את פואטיקת הציור שגיבש, כשעל מצע הציור הוא מותיר סימנים כהדים להתרחשות פנימית הנעה מצבעוניות פסטלית לגוונים עזים וממבנה פתוח ואוורירי לצורני יותר. ציוריו מזמינים להתבוננות אינטימית וקאמרית: הרגישות האסתטית והעידון מוליכים אל יופי נטול התייפיפות. החויה הרגשית העולה מהם היא של שאיפה להתנתק מהחומרי והגשמי לעבר מימד רוחני-מטפיזי.
יאיר שולביץ
יום ראשון, 26 בפברואר 2012
יום שלישי, 7 בפברואר 2012
יום שלישי, 10 בינואר 2012
יוסף הירש – "מבעד למסכה"

יוסף הירש(1920 - 1997) - רשם בחסד עליון, מורה נערץ בבצלאל ואיש הגות, פילוסופיה וספרות (בעיקר של התרבות הגרמנית), שהוגדר לא אחת ע"י אמנים ומבקרי אמנות כמייסטר, התרכז ביצירתו בעבודות על נייר בפורמטים קטנים. הירש הוא בין האמנים הבודדים בארץ שעבודותיו נמצאות באוסף המוזיאון הבריטי.
וירטואוזיות הרישום של הירש לא הפכה מעולם לעיקר בציוריו: מיומנותו המעולה שימשה להדגשה והעמקה של הנושאים המצויירים.
הארגון הנפלא של אור וצל, היחס בין קו לכתם, עושר הגוונים בתוך סקאלת הצבעים המצומצמת, לכאורה, של האפור-שחור, לובן הדף החשוף וההרמוניה המתוזמרת – כולם מסייעים ביצירת הלך הרוח, שהירש היה מעוניין לטעת בציוריו.
הבחירה להתמקד רק בגווני השחור-לבן, הדורשת מהצופה ריכוז והעמקה, אינה מקרית, והיא מהווה אמירה בפני עצמה. הוא ראה בכך את מימוש עיקרון ההסתכלות במשמעותו הפילוסופית העמוקה: "בתוך הצבעים אין הסתכלות", כך אמר.
ציורי הדיוקן של הירש, רובם ככולם נשים, מרתקים ומרגשים כאחד: הדמויות מהורהרות ומלנכוליות, מועקה פנימית שורה על פניהן והן נתפשות במצבים של חולשה גופנית ורפיון הגוף. עיוות הפרופורציות של איברי הגוף מעצים את התחושה האקספרסיבית ומחריף את ביטויו.
זוהי חדירה פסיכולוגית עמוקה אל מהותן של הדמויות, כשהייצוגים החיצוניים נדחקים ומפנים את מקומם להוויתן הפנימית.
הסרת המעטה המגן בשילוב עם העיוות, שלעיתים נראה כקריקטורה, עלולים להיתפש בטעות כלעג או סרקזם כלפי המצויירים. אבל הירש מגלה דווקא אמפתיה והזדהות עם המודלים שלו, מתוך ראיה בפגם ובחולשה את האנושי, ומההכרה שאלה חלקים בלתי נפרדים ממצבו הקיומי של האדם.
סדרת הציורים הנוספת, ציורים מהדמיון, אוצרת בתוכה יסודות סוריאליסטיים שעל גבול החיזיון, עם אפלה, מתח ואווירה דמונית. לעתים נראים יצורים ספק חייתיים, הנמצאים בתנועה במרחב שחור והמקיימים ביניהם מאבקי כח, שלא ברורה לגמרי מהותם.
הירש מציג בפנינו מראה פנימית צלולה, החושפת בחדות כואבת את מה שאנו רוצים כל כך להדחיק: את היותנו בני אנוש פגיעים ולא מושלמים. זוהי אמירה הומניסטית ברורה, המאמינה ורואה במאבקו המתמיד של האדם כנושא משמעות קיומית.