יום שני, 21 בנובמבר 2011

על תערוכתו של חן שפירא - ביקורת של עוזי צור - הארץ

ביום שישי 18 בנובמבר 2011 , פרסם עוזי צור בעיתון הארץ, ביקורת על תערוכתו של חן שפירא "טיארות"

להלן הביקורת במלואה:

"טיארות" קראנו לעפיפונים של ילדותנו, בלי לדעת שמקור השם ערבי (מטוס). חן שפירא מצייר ציורים שהם כרוחות רפאים יפות, בהירות, אפרוריות או צבעוניות. הטיארות שייכות לראשונות, צלליות כהות של גופים אמורפים ממשיים ומתעתעים כצלופחים מסתוריים, כמטוסי ריגול, כפרוות שנפשטו מעל חיות נזילות, טיארות השטות ונספגות בדפים מתפוררים ביובש. בקבוצה השנייה מופיעים נופי עיר רגע לפני היעלמות האור - ציורים שיש בהם מרוחו של ויליאם טרנר, אותה הפשטה של הנוף לאלמנטים הבסיסים המרכיבים אותו במצב קיצוני-פואטי, ומנגד יש בהם משהו מסדרת ציוריו התיעודיים של טרנר בתארו את השריפה שכילתה את ארמון וסטמינסטר באישון לילה, תחושת האש בחושך. הניירות של שפירא מוצמדים חשופים אל הקיר, חלקם קרועים ושרופים בשוליהם, כמו היו אוד מוצל שהגלריסט הציל מהסטודיו של האמן רגע לפני שהתכלו. יצירה והרס פועלים באופן שווה, אור וחושך ששפירא שורט לעתים עד ליבתו הלבנה-האדמדמה של הנייר.




יום שני, 31 באוקטובר 2011

על תערוכתו של חן שפירא "טיארות"


כבר במבט ראשון בעבודותיו של חן שפירא ניתן לשים לב למפגש הטעון הנוצר בין מצע הנייר (המייצג אווריריות, לובן ומרחב) לבין הטיפול בו.


הציור של שפירא עשוי שכבות על גבי שכבות של צבע וספוג חומריות אינטנסיבית, כשהגוף נוכח מאוד בעשייתו. תהליך הציור נדמה לפעולה מחזורית המחייבת, לכאורה, להטעין את הנייר שוב ושוב על ידי הוספה, גריעה ומחיקה עד כדי קריעתו. כל אלה יוצרים "היסטוריה" על ידי מעשה העבודה וזאת לצד רצף המחשבות והחוויות הנלוות אליה, המותירות עקבות לפעולות הקודמות.


הציורים עוסקים במציאות התרבותית הקיומית של המקום הזה, הבאה לידי ביטוי בסמלים או בדימויים חזותיים סמליים כעפיפונים, מטוסים וחומה ומגדל. קיימת הלימה בין התחושות העולות משפת הציור לבין אלה העולות מתכניו: הגוונים הכהים והעכורים, המצע הספוג, הקרעים בנייר והדימויים עצמם הם משל למצב טעון, למרחב חסום, למחנק ולפצע כואב.


הדימויים מייצגים מבט-על מפקח וחברה במצור, שהשיח הצבאי עדיין מחלחל עמוק לתוכה. דימוי הטיארה עשוי לתעתע: מצד אחד, זהו דימוי למטוס, על כל המשמעויות הכוחניות הנלוות אליו. מנגד, הוא זיכרון של משחקי ילדות, הד לתום לב ונאיביות. יחד עם דואליות זו, הטיארות הללו אינן קלילות, והן נדמות לעיתים לחלקי גוף וצורות ביומורפיות.


שפירא מייחס חשיבות רבה לערכים ציוריים המתקשרים למסורת ולתרבות הציור: שפת הציור היא אוטונומית ואינה כפופה לדימוי. הדימוי מופיע באופן מרומז, עדות לקונפליקט בין הרצון לתת לו ביטוי לבין הנטייה לאייד אותו, ניגוד המוביל למעין אזור דמודומים הנע בין הייצוג להפשטה. לעיתם קרובות הדימויים מבליחים מבעד לערפל ולטשטוש.


בדומה לציוריו של רותקו, גם בעבודותיו של שפירא ניתן להרגיש באטמוספירה רוחנית העולה מהן והמזמינה את הצופה לבט פנימי עמוק. אם אפשר לדבר בציור על פעולה אתית או על ציור אתי, נראה כי הציור של שפירא שייך לקטגוריה זו: החל מהמחויבות העמוקה שלו לציור, דרך העבודה העקבית וכלה בהיבטים הרעיוניים העולים מיצירתו.


יאיר שולביץ




יום ראשון, 23 באוקטובר 2011

תערוכתו של חן שפירא - "טיארות"




בגלריה יאיר תפתח תערוכתו של חן שפירא - "טיארות".

תאריך הפתיחה - יום חמישי, 27/10/2011, בשעה 20:00

תאריך הסיום - יום שבת, 10/12/2011

- עבודות חומריות על נייר, שנוצרו בשכבות על גבי שכבות ובפעולה מחזורית של הוספה, גריעה ומחיקה, היוצרות "היסטוריה" ע"י עצם מעשה העבודה לצד רצף המחשבות והחוויות הנלוות אליה.
הציורים עוסקים במציאות התרבותית והקיומית הטעונה באמצעות דימויים חזותיים סמליים כחומה ומגדל ועפיפונים.



יום שני, 5 בספטמבר 2011

שמרית בר – "צל חלקי"




בתערוכה זו מוצגים רישומים בעט של נופים ודמויות על ניירות בפורמט קטן. הבחירה בכלי עבודה צנועים ומינימליסטיים אלה אינה מקרית: לשמרית בר אין עניין באמצעים החיצוניים (שימו לב לניירות המקומטים), אלא במבטו של הצופה הממוקד פנימה.
למרות שהרישומים פיגורטיביים, הם אינם עוסקים בסיפור או בתיאור המציאות: אלה ייצוגים המבטאים הלכי רוח שאינם תלויים בזמן ובמקום. הרישום משמש עבורה אמצעי הבעה ישיר ואינטימי של רגשותיה.
דבריו של הנרי מאטיס לגבי ייחודו של הרישום מתאימים מאד גם לרישומיה: "יד מראה את הדרך בפחות יעילות מאשר חץ: ככל שהאמצעי מושלם פחות, חייבת הרגישות להפגין עוצמה ביתר שאת".
אלה רישומים המאופיינים בקו דק, עדין ומינימליסטי, כמעט נזירי, הנושא עימו רגישות יוצאת דופן. בתוך הרישום נוצרים גוונים ותת-גוונים, כשהנייר החשוף בחלקים רבים מעצים את המתח שנוצר בין השחור ללבן.
רישומי הנוף שלה נעדרים דימויים או ייצוגים אורבאניים, והם טעונים מסתורין ואניגמאטיות. עולים מהם אסוציאציות של בדידות ושקט מקפיא על סף הדממה.
ברישומי הדמויות ניתן להרגיש בהזדהות ובאמפתיה שהיא חשה כלפי המודלים שלה. רובם אנשים זקנים ו/או חולים, מצוקתם עטופה ברוך ובחמלה. בר מנסה ללכוד את המהות הפנימית שלהם ולתפוש את מה שכינה הצלם קרטייה ברסון "הרגע המכריע".
הלך רוח מהורהר ופיוטי שורה על רישומיה. יצירתה של בר קאמרית ונוגעת בנימי נפש עדינים במיוחד, כשהיא מהלכת על קצה העצב החשוף.
יאיר שולביץ






יום ראשון, 28 באוגוסט 2011

שמרית בר- "צל חלקי"






בגלריה יאיר תפתח תערוכתה של שמרית בר- "צל חלקי".

תאריך הפתיחה - יום חמישי, 01/09/2011 , בשעה 20:00

תאריך הסיום -יום שבת, 15/10/2011


יום שני, 27 ביוני 2011

"העצב החשוף" - תערוכה קבוצתית





בגלריה יאיר תפתח תערוכה קבוצתית - "העצב החשוף" (The Exposed Nerve)

תאריך הפתיחה - יום חמישי, 30/06/2011 (במסגרת אירועי "לילה לבן")

תאריך הסיום - יום שישי, 12/08/2011

בתערוכה משתתפים אתי אברג'ל, אביבה אורי, עינת בסט, מיכל בקי, שולי בר נבון, נעמי בריקמן, אוזיאש הופשטטר, מירית כהן, אמיר נוה, ירמי עדני, גלעד קידר, אסף רהט, אורי שטטנר וחן שפירא, וכן משולב קטע מתוך "ילדות" מהספר "קולות" של המשוררת הדסה טל.
התערוכה מתמקדת באמנים שיצירתם טעונה בכאב ונוגעת בקצות העצבים החשופים, הבאה לידי ביטוי באמצעות רישום ושרבוט סוער ולעיתים אובססיבי ולא מודע, כיסוי ומחיקה, או בפגיעה במדיום עצמו ע"י שריטה, חתך, קריעה ושבר.
מעבר לשפת הציור, העבודות מציגות דמויות בודדות, מלנכוליות, לעיתים במצבי חולשה וחידלון, וכן דימויים אלגוריים של זעם ואימה המביעים הלכי נפש של כאב, חרדה ואובדן.

להתראות,
יאיר - גלריה לאמנות
רח' אבן גבירול 6,
תל אביב

http://www.yairgallery.net/
art@yairgallery.net