מנוחין למד אמנות וארכיטקטורה בפאריס, והציג תערוכות יחיד בארץ ובחו"ל, וביניהן מספר תערוכות יחיד בגלריה גבעון בשנות ה-70 וה-80.
הבחירה במצע הציור בעבודותיו של מנוחין (בתערוכה זו פי.וי.סי מוקצף ואריגים של כלי מיטה) אינה מקרית והיא מהווה חלק אינטגרלי וחשוב בציור עצמו. ניתן להתייחס למצע הציור כאל רדי-מייד, הנושא איתו מטען קודם ומהווה מניע משמעותי להתחלת היצירה.
מרקמי צבע בעלי גוון פסטלי ומעודן יוצרים שדות מופשטים ואווריריים. לעיתים ניתן לזהות אי אילו דימויים מובלעים, אולי מעוף של ציפור או מחול, אך הרצון לערפל ולטשטש חזק יותר מהמוחשי.
מנוחין קשור לתרבות הציור הצרפתי ומושפע ממנה: בציוריו ניכרת זיקה עמוקה גם לציור זן, אך בתוך אלה הוא יצר ציור בעל כתב יד אישי וייחודי.
למרות שמנוחין נוהג לעבוד על סדרות של ציורים (גישה אנליטית, לכאורה), ניתן לחוש שעשייתן אינטואיטיבית, וההתרגשות של אותו רגע מיוחד נוכחת בהן.
הצבעוניות הלירית יחד עם האווירה הזנית יכולות להטעות את הצופה, לכוונו למעין שלווה פסטורלית ולהמעיט ברבדים אחרים - רבדים הנגלים במבט שני, עומדים מנגד, והיוצרים את המתח המעניין שנוצר בעבודות.
פעולת הציור אינטנסיבית, הרישום חושני ואקספרסיבי עם הבלחות של צבעוניות עזה ושכבתית. התנועה קצבית ומוסיקלית, הנדמית לריקוד הנע בין עדינות ורכות לסערה.
מנוחין ממשיך ומעמיק את פואטיקת הציור שגיבש, כשעל מצע הציור הוא מותיר סימנים כהדים להתרחשות פנימית הנעה מצבעוניות פסטלית לגוונים עזים וממבנה פתוח ואוורירי לצורני יותר. ציוריו מזמינים להתבוננות אינטימית וקאמרית: הרגישות האסתטית והעידון מוליכים אל יופי נטול התייפיפות. החויה הרגשית העולה מהם היא של שאיפה להתנתק מהחומרי והגשמי לעבר מימד רוחני-מטפיזי.
יאיר שולביץ
