פתיחת תערוכתה של שולי בר נבון "עבודות חדשות"

מנוחין - "רחיפה בגובה נמוך" - על התערוכה

מנוחין למד אמנות וארכיטקטורה בפאריס, והציג תערוכות יחיד בארץ ובחו"ל, וביניהן מספר תערוכות יחיד בגלריה גבעון בשנות ה-70 וה-80.

הבחירה במצע הציור בעבודותיו של מנוחין (בתערוכה זו פי.וי.סי מוקצף ואריגים של כלי מיטה) אינה מקרית והיא מהווה חלק אינטגרלי וחשוב בציור עצמו. ניתן להתייחס למצע הציור כאל רדי-מייד, הנושא איתו מטען קודם ומהווה מניע משמעותי להתחלת היצירה.

מרקמי צבע בעלי גוון פסטלי ומעודן יוצרים שדות מופשטים ואווריריים. לעיתים ניתן לזהות אי אילו דימויים מובלעים, אולי מעוף של ציפור או מחול, אך הרצון לערפל ולטשטש חזק יותר מהמוחשי.

מנוחין קשור לתרבות הציור הצרפתי ומושפע ממנה: בציוריו ניכרת זיקה עמוקה גם לציור זן, אך בתוך אלה הוא יצר ציור בעל כתב יד אישי וייחודי.

למרות שמנוחין נוהג לעבוד על סדרות של ציורים (גישה אנליטית, לכאורה), ניתן לחוש שעשייתן אינטואיטיבית, וההתרגשות של אותו רגע מיוחד נוכחת בהן.

הצבעוניות הלירית יחד עם האווירה הזנית יכולות להטעות את הצופה, לכוונו למעין שלווה פסטורלית ולהמעיט ברבדים אחרים - רבדים הנגלים במבט שני, עומדים מנגד, והיוצרים את המתח המעניין שנוצר בעבודות.

פעולת הציור אינטנסיבית, הרישום חושני ואקספרסיבי עם הבלחות של צבעוניות עזה ושכבתית. התנועה קצבית ומוסיקלית, הנדמית לריקוד הנע בין עדינות ורכות לסערה.

מנוחין ממשיך ומעמיק את פואטיקת הציור שגיבש, כשעל מצע הציור הוא מותיר סימנים כהדים להתרחשות פנימית הנעה מצבעוניות פסטלית לגוונים עזים וממבנה פתוח ואוורירי לצורני יותר. ציוריו מזמינים להתבוננות אינטימית וקאמרית: הרגישות האסתטית והעידון מוליכים אל יופי נטול התייפיפות. החויה הרגשית העולה מהם היא של שאיפה להתנתק מהחומרי והגשמי לעבר מימד רוחני-מטפיזי.

יאיר שולביץ

תערוכתו של מנוחין - "רחיפה בגובה נמוך"

ART SALE 2012

יוסף הירש – "מבעד למסכה"

יוסף הירש(1920 - 1997) - רשם בחסד עליון, מורה נערץ בבצלאל ואיש הגות, פילוסופיה וספרות (בעיקר של התרבות הגרמנית), שהוגדר לא אחת ע"י אמנים ומבקרי אמנות כמייסטר, התרכז ביצירתו בעבודות על נייר בפורמטים קטנים. הירש הוא בין האמנים הבודדים בארץ שעבודותיו נמצאות באוסף המוזיאון הבריטי.
וירטואוזיות הרישום של הירש לא הפכה מעולם לעיקר בציוריו: מיומנותו המעולה שימשה להדגשה והעמקה של הנושאים המצויירים.

הארגון הנפלא של אור וצל, היחס בין קו לכתם, עושר הגוונים בתוך סקאלת הצבעים המצומצמת, לכאורה, של האפור-שחור, לובן הדף החשוף וההרמוניה המתוזמרת – כולם מסייעים ביצירת הלך הרוח, שהירש היה מעוניין לטעת בציוריו.

הבחירה להתמקד רק בגווני השחור-לבן, הדורשת מהצופה ריכוז והעמקה, אינה מקרית, והיא מהווה אמירה בפני עצמה. הוא ראה בכך את מימוש עיקרון ההסתכלות במשמעותו הפילוסופית העמוקה: "בתוך הצבעים אין הסתכלות", כך אמר.

ציורי הדיוקן של הירש, רובם ככולם נשים, מרתקים ומרגשים כאחד: הדמויות מהורהרות ומלנכוליות, מועקה פנימית שורה על פניהן והן נתפשות במצבים של חולשה גופנית ורפיון הגוף. עיוות הפרופורציות של איברי הגוף מעצים את התחושה האקספרסיבית ומחריף את ביטויו.

זוהי חדירה פסיכולוגית עמוקה אל מהותן של הדמויות, כשהייצוגים החיצוניים נדחקים ומפנים את מקומם להוויתן הפנימית.

הסרת המעטה המגן בשילוב עם העיוות, שלעיתים נראה כקריקטורה, עלולים להיתפש בטעות כלעג או סרקזם כלפי המצויירים. אבל הירש מגלה דווקא אמפתיה והזדהות עם המודלים שלו, מתוך ראיה בפגם ובחולשה את האנושי, ומההכרה שאלה חלקים בלתי נפרדים ממצבו הקיומי של האדם.

סדרת הציורים הנוספת, ציורים מהדמיון, אוצרת בתוכה יסודות סוריאליסטיים שעל גבול החיזיון, עם אפלה, מתח ואווירה דמונית. לעתים נראים יצורים ספק חייתיים, הנמצאים בתנועה במרחב שחור והמקיימים ביניהם מאבקי כח, שלא ברורה לגמרי מהותם.

הירש מציג בפנינו מראה פנימית צלולה, החושפת בחדות כואבת את מה שאנו רוצים כל כך להדחיק: את היותנו בני אנוש פגיעים ולא מושלמים. זוהי אמירה הומניסטית ברורה, המאמינה ורואה במאבקו המתמיד של האדם כנושא משמעות קיומית.

פתיחת תערוכתו של יוסף הירש - "מבעד למסכה"

בגלריה יאיר תפתח תערוכתו של יוסף הירש - "מבעד למסכה".

תאריך הפתיחה - יום חמישי, 22/12/2011, בשעה 20:00

תאריך הסיום - יום שבת, 04/02/2012

בתערוכה של יוסף הירש, מחשובי הרשמים בארץ ובין האמנים הישראלים הבודדים שעבודותיו נמצאות באוסף המוזיאון הבריטי, יוצגו עבודות על נייר, בעיקר דיוקנאות, החושפים את מהותם הפנימית במצבים של חולשה, הרהור, מועקה ורפיון.

מיומנות הרישום של הירש אינה העיקר בציוריו, אלא משמשת להדגשה ולהעמקה של הלכי הרוח שביקש להעביר.

על תערוכתו של חן שפירא - ביקורת של עוזי צור - הארץ

ביום שישי 18 בנובמבר 2011 , פרסם עוזי צור בעיתון הארץ, ביקורת על תערוכתו של חן שפירא "טיארות"

להלן הביקורת במלואה:

"טיארות" קראנו לעפיפונים של ילדותנו, בלי לדעת שמקור השם ערבי (מטוס). חן שפירא מצייר ציורים שהם כרוחות רפאים יפות, בהירות, אפרוריות או צבעוניות. הטיארות שייכות לראשונות, צלליות כהות של גופים אמורפים ממשיים ומתעתעים כצלופחים מסתוריים, כמטוסי ריגול, כפרוות שנפשטו מעל חיות נזילות, טיארות השטות ונספגות בדפים מתפוררים ביובש. בקבוצה השנייה מופיעים נופי עיר רגע לפני היעלמות האור - ציורים שיש בהם מרוחו של ויליאם טרנר, אותה הפשטה של הנוף לאלמנטים הבסיסים המרכיבים אותו במצב קיצוני-פואטי, ומנגד יש בהם משהו מסדרת ציוריו התיעודיים של טרנר בתארו את השריפה שכילתה את ארמון וסטמינסטר באישון לילה, תחושת האש בחושך. הניירות של שפירא מוצמדים חשופים אל הקיר, חלקם קרועים ושרופים בשוליהם, כמו היו אוד מוצל שהגלריסט הציל מהסטודיו של האמן רגע לפני שהתכלו. יצירה והרס פועלים באופן שווה, אור וחושך ששפירא שורט לעתים עד ליבתו הלבנה-האדמדמה של הנייר.