ART SALE 2012

יוסף הירש – "מבעד למסכה"

יוסף הירש(1920 - 1997) - רשם בחסד עליון, מורה נערץ בבצלאל ואיש הגות, פילוסופיה וספרות (בעיקר של התרבות הגרמנית), שהוגדר לא אחת ע"י אמנים ומבקרי אמנות כמייסטר, התרכז ביצירתו בעבודות על נייר בפורמטים קטנים. הירש הוא בין האמנים הבודדים בארץ שעבודותיו נמצאות באוסף המוזיאון הבריטי.
וירטואוזיות הרישום של הירש לא הפכה מעולם לעיקר בציוריו: מיומנותו המעולה שימשה להדגשה והעמקה של הנושאים המצויירים.

הארגון הנפלא של אור וצל, היחס בין קו לכתם, עושר הגוונים בתוך סקאלת הצבעים המצומצמת, לכאורה, של האפור-שחור, לובן הדף החשוף וההרמוניה המתוזמרת – כולם מסייעים ביצירת הלך הרוח, שהירש היה מעוניין לטעת בציוריו.

הבחירה להתמקד רק בגווני השחור-לבן, הדורשת מהצופה ריכוז והעמקה, אינה מקרית, והיא מהווה אמירה בפני עצמה. הוא ראה בכך את מימוש עיקרון ההסתכלות במשמעותו הפילוסופית העמוקה: "בתוך הצבעים אין הסתכלות", כך אמר.

ציורי הדיוקן של הירש, רובם ככולם נשים, מרתקים ומרגשים כאחד: הדמויות מהורהרות ומלנכוליות, מועקה פנימית שורה על פניהן והן נתפשות במצבים של חולשה גופנית ורפיון הגוף. עיוות הפרופורציות של איברי הגוף מעצים את התחושה האקספרסיבית ומחריף את ביטויו.

זוהי חדירה פסיכולוגית עמוקה אל מהותן של הדמויות, כשהייצוגים החיצוניים נדחקים ומפנים את מקומם להוויתן הפנימית.

הסרת המעטה המגן בשילוב עם העיוות, שלעיתים נראה כקריקטורה, עלולים להיתפש בטעות כלעג או סרקזם כלפי המצויירים. אבל הירש מגלה דווקא אמפתיה והזדהות עם המודלים שלו, מתוך ראיה בפגם ובחולשה את האנושי, ומההכרה שאלה חלקים בלתי נפרדים ממצבו הקיומי של האדם.

סדרת הציורים הנוספת, ציורים מהדמיון, אוצרת בתוכה יסודות סוריאליסטיים שעל גבול החיזיון, עם אפלה, מתח ואווירה דמונית. לעתים נראים יצורים ספק חייתיים, הנמצאים בתנועה במרחב שחור והמקיימים ביניהם מאבקי כח, שלא ברורה לגמרי מהותם.

הירש מציג בפנינו מראה פנימית צלולה, החושפת בחדות כואבת את מה שאנו רוצים כל כך להדחיק: את היותנו בני אנוש פגיעים ולא מושלמים. זוהי אמירה הומניסטית ברורה, המאמינה ורואה במאבקו המתמיד של האדם כנושא משמעות קיומית.

פתיחת תערוכתו של יוסף הירש - "מבעד למסכה"

בגלריה יאיר תפתח תערוכתו של יוסף הירש - "מבעד למסכה".

תאריך הפתיחה - יום חמישי, 22/12/2011, בשעה 20:00

תאריך הסיום - יום שבת, 04/02/2012

בתערוכה של יוסף הירש, מחשובי הרשמים בארץ ובין האמנים הישראלים הבודדים שעבודותיו נמצאות באוסף המוזיאון הבריטי, יוצגו עבודות על נייר, בעיקר דיוקנאות, החושפים את מהותם הפנימית במצבים של חולשה, הרהור, מועקה ורפיון.

מיומנות הרישום של הירש אינה העיקר בציוריו, אלא משמשת להדגשה ולהעמקה של הלכי הרוח שביקש להעביר.

על תערוכתו של חן שפירא - ביקורת של עוזי צור - הארץ

ביום שישי 18 בנובמבר 2011 , פרסם עוזי צור בעיתון הארץ, ביקורת על תערוכתו של חן שפירא "טיארות"

להלן הביקורת במלואה:

"טיארות" קראנו לעפיפונים של ילדותנו, בלי לדעת שמקור השם ערבי (מטוס). חן שפירא מצייר ציורים שהם כרוחות רפאים יפות, בהירות, אפרוריות או צבעוניות. הטיארות שייכות לראשונות, צלליות כהות של גופים אמורפים ממשיים ומתעתעים כצלופחים מסתוריים, כמטוסי ריגול, כפרוות שנפשטו מעל חיות נזילות, טיארות השטות ונספגות בדפים מתפוררים ביובש. בקבוצה השנייה מופיעים נופי עיר רגע לפני היעלמות האור - ציורים שיש בהם מרוחו של ויליאם טרנר, אותה הפשטה של הנוף לאלמנטים הבסיסים המרכיבים אותו במצב קיצוני-פואטי, ומנגד יש בהם משהו מסדרת ציוריו התיעודיים של טרנר בתארו את השריפה שכילתה את ארמון וסטמינסטר באישון לילה, תחושת האש בחושך. הניירות של שפירא מוצמדים חשופים אל הקיר, חלקם קרועים ושרופים בשוליהם, כמו היו אוד מוצל שהגלריסט הציל מהסטודיו של האמן רגע לפני שהתכלו. יצירה והרס פועלים באופן שווה, אור וחושך ששפירא שורט לעתים עד ליבתו הלבנה-האדמדמה של הנייר.

על תערוכתו של חן שפירא "טיארות"

כבר במבט ראשון בעבודותיו של חן שפירא ניתן לשים לב למפגש הטעון הנוצר בין מצע הנייר (המייצג אווריריות, לובן ומרחב) לבין הטיפול בו.

הציור של שפירא עשוי שכבות על גבי שכבות של צבע וספוג חומריות אינטנסיבית, כשהגוף נוכח מאוד בעשייתו. תהליך הציור נדמה לפעולה מחזורית המחייבת, לכאורה, להטעין את הנייר שוב ושוב על ידי הוספה, גריעה ומחיקה עד כדי קריעתו. כל אלה יוצרים "היסטוריה" על ידי מעשה העבודה וזאת לצד רצף המחשבות והחוויות הנלוות אליה, המותירות עקבות לפעולות הקודמות.

הציורים עוסקים במציאות התרבותית הקיומית של המקום הזה, הבאה לידי ביטוי בסמלים או בדימויים חזותיים סמליים כעפיפונים, מטוסים וחומה ומגדל. קיימת הלימה בין התחושות העולות משפת הציור לבין אלה העולות מתכניו: הגוונים הכהים והעכורים, המצע הספוג, הקרעים בנייר והדימויים עצמם הם משל למצב טעון, למרחב חסום, למחנק ולפצע כואב.

הדימויים מייצגים מבט-על מפקח וחברה במצור, שהשיח הצבאי עדיין מחלחל עמוק לתוכה. דימוי הטיארה עשוי לתעתע: מצד אחד, זהו דימוי למטוס, על כל המשמעויות הכוחניות הנלוות אליו. מנגד, הוא זיכרון של משחקי ילדות, הד לתום לב ונאיביות. יחד עם דואליות זו, הטיארות הללו אינן קלילות, והן נדמות לעיתים לחלקי גוף וצורות ביומורפיות.

שפירא מייחס חשיבות רבה לערכים ציוריים המתקשרים למסורת ולתרבות הציור: שפת הציור היא אוטונומית ואינה כפופה לדימוי. הדימוי מופיע באופן מרומז, עדות לקונפליקט בין הרצון לתת לו ביטוי לבין הנטייה לאייד אותו, ניגוד המוביל למעין אזור דמודומים הנע בין הייצוג להפשטה. לעיתם קרובות הדימויים מבליחים מבעד לערפל ולטשטוש.

בדומה לציוריו של רותקו, גם בעבודותיו של שפירא ניתן להרגיש באטמוספירה רוחנית העולה מהן והמזמינה את הצופה לבט פנימי עמוק. אם אפשר לדבר בציור על פעולה אתית או על ציור אתי, נראה כי הציור של שפירא שייך לקטגוריה זו: החל מהמחויבות העמוקה שלו לציור, דרך העבודה העקבית וכלה בהיבטים הרעיוניים העולים מיצירתו.

יאיר שולביץ

תערוכתו של חן שפירא - "טיארות"

בגלריה יאיר תפתח תערוכתו של חן שפירא - "טיארות".

תאריך הפתיחה - יום חמישי, 27/10/2011, בשעה 20:00

תאריך הסיום - יום שבת, 10/12/2011

- עבודות חומריות על נייר, שנוצרו בשכבות על גבי שכבות ובפעולה מחזורית של הוספה, גריעה ומחיקה, היוצרות "היסטוריה" ע"י עצם מעשה העבודה לצד רצף המחשבות והחוויות הנלוות אליה.
הציורים עוסקים במציאות התרבותית והקיומית הטעונה באמצעות דימויים חזותיים סמליים כחומה ומגדל ועפיפונים.

שמרית בר – "צל חלקי"

בתערוכה זו מוצגים רישומים בעט של נופים ודמויות על ניירות בפורמט קטן. הבחירה בכלי עבודה צנועים ומינימליסטיים אלה אינה מקרית: לשמרית בר אין עניין באמצעים החיצוניים (שימו לב לניירות המקומטים), אלא במבטו של הצופה הממוקד פנימה.
למרות שהרישומים פיגורטיביים, הם אינם עוסקים בסיפור או בתיאור המציאות: אלה ייצוגים המבטאים הלכי רוח שאינם תלויים בזמן ובמקום. הרישום משמש עבורה אמצעי הבעה ישיר ואינטימי של רגשותיה.
דבריו של הנרי מאטיס לגבי ייחודו של הרישום מתאימים מאד גם לרישומיה: "יד מראה את הדרך בפחות יעילות מאשר חץ: ככל שהאמצעי מושלם פחות, חייבת הרגישות להפגין עוצמה ביתר שאת".
אלה רישומים המאופיינים בקו דק, עדין ומינימליסטי, כמעט נזירי, הנושא עימו רגישות יוצאת דופן. בתוך הרישום נוצרים גוונים ותת-גוונים, כשהנייר החשוף בחלקים רבים מעצים את המתח שנוצר בין השחור ללבן.
רישומי הנוף שלה נעדרים דימויים או ייצוגים אורבאניים, והם טעונים מסתורין ואניגמאטיות. עולים מהם אסוציאציות של בדידות ושקט מקפיא על סף הדממה.
ברישומי הדמויות ניתן להרגיש בהזדהות ובאמפתיה שהיא חשה כלפי המודלים שלה. רובם אנשים זקנים ו/או חולים, מצוקתם עטופה ברוך ובחמלה. בר מנסה ללכוד את המהות הפנימית שלהם ולתפוש את מה שכינה הצלם קרטייה ברסון "הרגע המכריע".
הלך רוח מהורהר ופיוטי שורה על רישומיה. יצירתה של בר קאמרית ונוגעת בנימי נפש עדינים במיוחד, כשהיא מהלכת על קצה העצב החשוף.
יאיר שולביץ